עד שיום אחד...
פגשתי חברה, מטפלת ברפואה סינית, וזאת הייתה פעם
ראשונה שמישהו ישב איתי ובאמת שאל והתעניין איך אני מרגישה ומה עובר עלי.
דיברנו על תזונה, על שינה, על לחץ ותחומים רבים נוספים. לאט לאט התחלתי
לראות את הקשר הברור בין התזונה שלי לעצימות הכאב ולמשך ההתקף, הקשר בין
המצב הרגשי שבו אני נמצאת להימצאות הכאב.ההבנה של החשיבות הרבה שיש למה
שאני אוכלת, ובנוסף למה ש"אוכל אותי" כחלק בלתי נפרד ממני.

מאז ועד היום....
תמיד ידעתי שהכיוון שלי בחיים הוא טיפול, כשחיפשתי מה ללמוד הגעתי אל
הנטורופתיה ומצאתי בה את השילוב המושלם בין גוף, רוח ונפש. כל אחד מהם מקבל
את ההתייחסות הראויה לו בשאיפה להגיע לאיזון. היום אני יכולה להגיד בשמחה
גדולה שהבטן שלי כבר לא כואבת.  התזונה שלי מותאמת יותר לצרכים שלי ובעקבות
ההבנה של החיבור אשר משפיע ומושפע, גם למדתי לזהות ולהתמודד עם לחצים.

מכאב לומדים גדלים ומתחזקים, אם בוחרים לקחת אותו למקום של חוזק והבנה שהוא הגיע לחיי כדיי ללמד אותי משהו על עצמי, ועל החיים שלי.

אשמח לפגוש אתכם ולשתף בידע שלי.
באהבה,
שירן.